פסק-דין בתיק בע"ק 39943-05-10

פתח דבר

לפני תובענה לאישור עיקול זמני, שהוטל על כספים, בהם החזיקה הנתבעת (להלן - המחזיקה). העיקול הזמני הוטל במסגרת ההליכים בת"א 12308-02-10 (להלן - התביעה העיקרית), שם נדונה תביעת התובעת דנן נגד מר אלברט עמר (להלן - החייב) ואשתו, גב' אורנה עמר (להלן - גב' עמר).

ביום 2.3.2011 ניתן בתביעה העיקרית פסק דין נגד החייב. פסק הדין ניתן לאחר שהחייב הודה בחובו לתובעת. בפסק הדין נקבע, כי החייב ישלם לתובעת את מלוא סכום התביעה העיקרית, סך של 260,080 ש"ח. עוד נקבע באתו פסק דין, כי החייב ישא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא כוחה.

ביום 8.11.2011 ניתן במסגרת התביעה העיקרית פסק הדין גם בעניינה של גב' עמר, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו התובעת וגב' עמר. בפסק הדין נקבע שלסילוק מלא וסופי של התביעה העיקרית, תשלם גב' עמר לתובעת סך של 22,072 ש"ח בלבד בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.2010 ועד התשלום המלא בפועל.

בתיק דנן ניתן ביום 6.1.2012 תוקף של החלטה להסכמה הדיונית שבין הצדדים בתיק זה (להלן - ההסכמה הדיונית), ולפיה התביעה לאישור העיקול שבתיק זה תצומצם לסך של 70,000 ש"ח בלבד בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

ביום 12.11.12, כעשרה חודשים לאחר שניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בהתאם להסכמה הדיונית, ניתנה החלטה של בית המשפט מפיה של כב' השופטת שמולביץ. בהחלטה זו התבקשו הצדדים להבהיר את ההסכמה הדיונית, וכיצד היא מתיישבת עם פסקי הדין שניתנו בתביעה העיקרית, וכך נאמר באותה החלטה:

"במהלך העבודה על התיק לקראת מתן פסק דין התברר, כי ביום 2.3.11 ניתן ע"י ביהמ"ש (כבוד השופט שטרנליכט) פסק דין כנגד הנתבע 1 בתביעה המקורית אשר במסגרתו אושרו העיקולים הזמניים נשוא התביעה כאן. ביום 8.11.11 ניתן פסק דין נגד הנתבעת 2 שם על סך 22,072 ש"ח. במצב דברים זה יואילו ב"כ הצדדים להבהיר ההסדר הדיוני, אשר לכאורה אינו רלבנטי במה שנוגע לנתבע 1 שם וחלקו אינו רלבנטי במה שנוגע לנתבעת 2 שם וזאת תוך 14 ימים מהמצאת החלטה זו ...".

הצדדים סיכמו טענותיהם בשאלה זו. עקב מינויה של כב' השופטת שמולביץ לכהונה בבית המשפט המחוזי, הונחה משימת כתיבתו של פסק הדין בתיק זה על שולחני.

טענות התובעת בכתב התביעה

עם הגשת התביעה העיקרית הגישה התובעת בקשה להטלת עיקול זמני על כספי החייב שהיו מצויים בידי המחזיקה. ביום 9.2.2010 ניתן ע"י כב' הרשמת אייזדורפר צו עיקול זמני על הכספים המגיעים לחייב. ביום 2.3.2010 הודיעה המחזיקה, כי נכון למועד מסירת ההודעה אין בידיה כספים, השייכים לחייב.

התובעת טוענת, כי המחזיקה היתה חייבת באותה עת כספים לחייב כחלק מתמורת הדירה אותה רכשה מהחייב. עד למועד הגשת התביעה בתיק זה לא הועברה החזקה בדירה לידי המחזיקה ולא סולקה המשכנתא הרשומה על זכויות החייב בדירה.

ביום 26.4.2010 הגישה התובעת במסגרת תיק התביעה העיקרית בקשה חדשה להטלת   עיקול זמני אצל המחזיקה על כספי החייב. ביום 3.5.2010 נעתרה כב' הרשמת (כתארה אז) איריס ארבל-אסל לבקשה והטילה שוב עיקול זמני על כספי החייב שבידי המחזיקה. עד למועד הגשת התביעה, 25.5.2010, לא התקבלה תשובת המחזיקה לצו העיקול. על כן מבקשת התובעת להורות על אישור צו העיקול וחיוב המחזיקה בסכום העיקול.

טענות המחזיקה בכתב ההגנה

ביום 20.1.2010 נחתם בין המחזיקה מצד אחד ובין החייב וגב' עמר מצד שני הסכם (להלן - הסכם המכר), ולפיו רכשה המחזיקה את הזכויות בדירה שברחוב טשרניחובסקי 40, רחובות, הידועה כחלקה 803/17 בגוש 3701 (להלן - הדירה). המחזיקה רכשה גם את תכולתה של הדירה, כשהתמורה המוסכמת הועמדה על סך של 100,000 ש"ח. כבר ביום 20.1.2010, המועד בו נחתם הסכם המכר, שילמה המחזיקה לחייב ולגב' עמר סך של 500,000 ש"ח.

זמן מה לאחר החתימה על הסכם המכר גילתה המחזיקה, כי החייב וגב' עמר שקועים בחובות. המחזיקה החלה לקבל הודעות וצווי עיקול שונים, הן על זכויות החיב וגב' עמר בדירה והן על המיטלטלין. בעטים של העיקולים ויתרה המחזיקה על רכישת המיטלטלין. לשם כך הצדדים ערכו נספח תיקון להסכם המכר, ובו הוסכם על ביטול רכישת המיטלטלין, ובהתאם על הפחתת סך של 100,000 ש"ח מסך התמורה הכולל. התמורה הכוללת לאחר הפחתת תמורת המיטלטלין עמדה על סך של 1,600,000 ש"ח.

המחזיקה טוענת, כי על מנת להשלים את תשלום תמורת הדירה, בסך 1,100,000 ש"ח, על המחזיקה לקבל הלוואה בנקאית. בשל העיקול, שהוטל ע"י התובעת ובשל עיקולים נוספים, המחזיקה מנועה מלעשות כן.

המחזיקה מכחישה את הטענה, ולפיה ביום 2.3.2010 היו בידיה כספים, המגיעים לחייב. המחזיקה טוענת, כי יתרת התמורה היתה אמורה להיות משולמת ישירות לבנק הפועלים בע"מ לשם כיסוי וסילוק המשכנתא ע"ש החייב שנותרה לרבוץ על הדירה, והכל כאמור בהסכם המכר ובהתאם לו.

המחזיקה טוענת, כי יכול שלא השיבה לצו העיקול הזמני החדש מתוך טעות, שכן סברה שמדובר באותו צו עיקול, אשר בעניינו כבר הגיבה המחזיקה קודם לכן. המחזיקה חוזרת על טענתה, כי איננה מחזיקה בכספים של החייב.

טענות המחזיקה לעניין ההסכמה הדיונית